מטרודן באר שבע בע"מ נ' אבו גאמע ואח'

פסק דין

עניינה של התביעה והתביעה הנגדית, תאונה בה נגרמו נזקי רכוש לרכבי הצדדים.

מבוא

1.ביום 29.3.05, בסמוך לשעה 16:30, אירעה תאונת דרכים בין אוטובוס של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") לבין רכבה של התובעת 1 שהיה נהוג ע"י התובע 2 (להלן: "התובע"). עסקינן בתביעות נגדיות אולם לצורך הדיון, הצדדים יכונו לפי שמות הצדדים בת"א 4238/08. התאונה אירעה בין הנתבע 3, נהג האוטובוס של הנתבעת, שביקש לפנות ליד צומת השוק בבאר שבע שמאלה לכיוון החניון של חברת מטרודן לבין התובע שהיה בכיוון נסיעתו מדרום. לצדדים נגרמו נזקים שתוארו בחוות הדעת ובאסמכתאות שצורפו. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי מהצדדים נהג בניגוד לחוק ונכנס לצומת תוך התעלמות מהרמזורים במקום ואחראי לנזקים.

טענות התובעים

2.התובע טוען כי נהג הנתבעת פנה שמאלה לכיוון החניון של הנתבעת תוך שהוא אינו מציית לרמזור אדום שהיה בדרכו. כתוצאה מכך, התובע נאלץ להתנגש באוטובוס הנתבעת. טוען התובע כי נהג הנתבעת התנצל בפניו על הנזק שגרם לו. טוען התובע כי נהג האוטובוס התנהג בצורה שאינה מקובלת בכך שסירב למסור לו פרטים על התאונה. לא זו אף זו, התובע טוען כי נדרש להזיז את רכבו והדבר גרם לו לקושי ראייתי, שכן אילו לא היו מזיזים את הרכבים היה ניתן לראות כי התאונה נגרמה באשמתו של נהג הנתבעת. לפיכך טוען התובע כי האשם והאחראי לתאונה הינו נהג האוטובוס ולפיכך ביקש כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לו את נזקיו.

טענות הנתבעת:

3.טוענת הנתבעת כי הנהג מטעמה פנה שמאלה בצומת באור ירוק אשר היה בנתיב נסיעתו. בעיצומה של חציית הצומת, התובע פגע באוטובוס תוך שהתובע אינו מציית לרמזור אדום שהיה בדרכו. הפגיעה באוטובוס אירעה באזור הדלת האחורית והתאונה נגרמה באחריות ובאשמת התובע ולפיכך תבעה את הנזקים שנגרמו לה בהתאם לדו"ח השמאי והאסמכתאות שצורפו.

העדויות

4.בדיון העידו התובע עצמו ומר שרון אדרי, עובר אורח במקום. מטעם ההגנה העידו הנהג, מר דיין פנספורקר וכן מר עדי בן זקן, קצין הבטיחות של הנתבעת.

כאן המקום לציין כי במהלך הדיון ולאחר שהעד "הניטרלי" מטעם התובע המשיך לשבת באולם ולהתערב בדיון, עלה בדעתי כי העד מוכר לי מדיון בתיק אחר בו טיפלתי. לשאלת בית המשפט אישר העד מר שרון אדרי את הדברים וכן אישר כי התובע שהינו עורך דין במקצועו מייצגו בתיקים שונים מאז שנת 2005. התובע לשאלת בית המשפט השיב כי בשל טעות אנוש, כאשר סייע בעריכת תצהירו של העד שרון אדרי, לא צוינה ההיכרות בין השניים.

דיון

5.לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים מצאתי כי דין התביעות להידחות הדדית. מטעם התובע הוגש תצהיר והעיד עד שלכאורה היה עובר אורח. בדיעבד התברר כי גם אם מדובר בעד שהיה במקום באופן אקראי, מדובר בעד שיש לו אינטרס מובנה בהצלחת התובע שכן הינו לקוחו. גם לגוף העדות, עד זה העיד כי רק לאחר ששמע את ה"בום" סובב את ראשו וראה את מה שהיה לאחר המפגש בין הרכבים. העד טען שיש לו שיקול דעת לקבוע מי לא כיבד את הוראות הרמזורים. לאחר ששקלתי את הדברים, לא מצאתי ליתן משקל לעדותו של מר אדרי.

מטעם הנתבעת העיד מר בן זקן אשר תכלית עדותו נועדה להוכחת הנזקים שנגרמו לנתבעת. לטענת התובע, עד זה הגיע מייד לאחר התאונה בשל הקרבה בין זירת התאונה למשרדיה של הנתבעת. לטענת התובע, עד זה צילם במקום צילומים אותם דרש הוא לראות. מר בן זקן כשל בלשונו במהלך עדותו כאשר אישר שצילם במקום אולם מאוחר יותר טען כי טעה בדבריו. בשקלול הדברים, העד בן זקן אינו יכול לסייע לבירור אופן התרחשות התאונה.

6.אשר לעדויות הנהגים: נהג הנתבעת טען כי פנה שמאלה באור ירוק לכיוון מוסך הנתבעת כאשר רכב התובע פגע באוטובוס, בצד ימין, באזור הדלת האחורית, שכן לא ציית לרמזור אדום שהיה בדרכו. התובע טוען הפוך, התובע טוען כי נהג הנתבעת לא ציית לאור אדום ברמזור וכתוצאה מכך, נאלץ לסטות ולנסות ל"ברוח" מהתוצאה שהינה פגיעה באוטובוס ולפיכך מכוניתו נפגעה בצד ימין קדמי.

7.בחנתי את גרסאות הצדדים. שתי הגרסאות אפשריות. הגרסאות אינן מתיישבות זו עם זו ומהוות גרסה מול גרסה. בחנתי את מיקומי הפגיעה ברכבים. אף כאן, מיקומי הפגיעה לא יכולים לסייע. הפגיעה בצד הימני קדמי של רכב התובע משקפת את העובדה כי התובע ניסה להימנע מפגיעה באוטובוס. העובדה שהפגיעה הייתה לאחר שהאוטובוס היה כבר בצומת, פגיעה בדלת האחורית אף היא אינה נותנת פתרון לשאלה מי לא ציית להוראות הרמזור בדרכו. בנוסף, לא מצאתי "אותות" שקר בעדויות הנהגים ויתכן כי גם הנהג שלא ציית לאור אדום, אינו מעיד שקר שכן משוכנע כי האור הירוק היה בדרכו.

8.התובע בסיכומיו ניסה לתאר את "רוטינת" הרמזור בצומת ובהתאם לה ולטענתו, לא יכולה להיות נכונה גרסתו של נהג הנתבעת. לא אפשרתי את תיאור הדברים בסיכומים שכן לבית המשפט לא הוגשו ראיות המוכיחות את שיטת מופע הרמזור בכלל ובזמן האירוע בפרט.

9.כידוע, נטל השכנוע להוכיח את עילת התביעה על כל מרכיביה מוטל על התובע. בענייננו, עסקינן בשני תיקים בהם פעם אחת התובע הוא שעליו מוטל נטל ההוכחה לעומת התיק השני ששם הנטל מוטל על הנתבעת. אף אחד מהצדדים לא עמד בנטל להוכחת תביעתו. גרסאות שני הצדדים נותרו אפשריות מבחינת תיאוריהם את מסלול הנסיעה ובהתייחס לצילומים שהוגשו בדבר הפגיעות ברכבי הצדדים. לפיכך הנני דוחה הדדית את תביעות הצדדים.

סיכום

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא שוכנעתי כי מי מהתובעים לפי העניין, עמד בנטל להוכיח כי הצד השני הוא האחראי לתאונה בכך שלא ציית לרמזור אדום שעמד בדרכו. לפיכך אני מורה על דחיית התביעות הדדית.